כשמנסים להכניס מערכת חימום בעלת ביצועים גבוהים לתוך מסגרת תיקון זכוכית ניידת, בעצם מתמודדים עם אתגר של שימוש בכל מילימטר אפשרי. זו מציאות קשה – יש רק כמות מוגבלת של מתח שניתן להשתמש בו, וכמעט אין מקום לתנועה.
כדי לקבל את רמת החום הנדרשת, מבלי לפגוע במעגלים החשמליים או להמיס את המסגרת, אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום בתדר בינוני.
האתגר של האנרגיה הבעיה היא שבמכשיר נייד, לא ניתן פשוט לחבר מקור אנרגיה חזק ולהסתפק בכך. עלינו להיות חכמים בבחירת המנורות, כדי לקבל את מירב האנרגיה מתוך טווח מתח מוגבל.
אני אוהב מנורות בתדר בינוני – הן פועלות באופן אופטימלי. הן חודרות עמוק יותר מאשר מנורות בתדר ארוך, אך אינן חזקות כמו מנורות בתדר קצר. כך החומר הדביק או החומר המחסום נעשה חם מספיק כדי להתרומם, אך החום אינו פוגע בפני השטח של הזכוכית.
אך יש להיזהר – אם מעבירים יותר מדי אנרגיה למכלול קטן כזה, המנורה עלולה להישרף. זו בעיה של איזון בין אורך הצינור לבין כמות הזרם שנמסר לו.
התמודדות עם החום אנו משתמשים במעטפות קוורץ כדי להתמודד עם זרם החום העצום. כדי לשמור על ממדים קטנים, אנו מוותרים על המעטפות הגדולות ומשתמשים בחיבורים ישירים.
אך יש בעיה – כשמקטינים את הממדים, נוצרת בעיית חום. מכיוון שהמנורה נמצאת קרוב מאוד למסגרת, החום מתפשט חזרה לתוך המסגרת. אם לא משתמשים בחיבורים עמידים בפני חום או במקררי חום מאלומיניום, המסגרת עלולה להתעוות לאחר זמן מה. ואף אחד לא רוצה את זה.
שימוש במנורות אלו מנורות אלו מצוינות – הן יכולות להחליף את אלמנטי החימום הישנים והמסורבלים. הן מאפשרות להביא את המכשיר קרוב יותר לזכוכית, כך שלא מבוזבז חום באוויר.
לדעתי, התוצאה הטובה ביותר מתקבלת כאשר המנורה נמצאת במרחק של 50-100 ממ מהמטרה.
עוד טיפ: מכיוון שמעבירים הרבה אנרגיה למקום קטן, חייבים לוודא שהחוטים של המכשיר עמידים בפני הזרם הגבוה. אחרת, יהיו ירידות מתח, ומהירות החימום תפחת.