למה אנו מעריכים את תנורי החימום שלנו בניסויי חום ולחות
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות יכולות לעלות מטמפרטורות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות מאוד בתוך דקות בלבד.
על גבי טפסי המפרט ניתן לראות את הסימן “IPX5”, שאומר בעצם שהמכשיר יכול לעמוד בפני זרמי מים. אך דף נייר לא יכול לומר לנו האם המכשיר יוכל לשרוד שלוש שנים בתנאי שימוש אמיתיים. זו הנקודה שבה אנו נכנסים לתמונה.
הבעיה עם האדים
האדים הם דבר מסוכן – הם יכולים לחדור דרך חוסמים שמים נוזליים אינם יכולים לחדור דרכם. כשהלחות נכנסת לתוך המכשיר, היא מתגוררת על החיבורים החשמליים ומפגעת בהם. זה תהליך איטי, אך בסופו של דבר זה גורם לקורוזיה או לקצר חשמלי. כדי למנוע זאת, אנו מבצעים ניסויי חום ולחות. אנו מדמים שנים של רחצות באמבטיה בתוך מספר שבועות בלבד. אנו מעמיסים על המכשירים עד שהם נהרסים, רק כדי לגלות בדיוק איפה החוסמים נשברים קודם כל.
חום, מתיחה וקריסה
מנורות אינפרא-אדום הופכות לחמות מאוד. החום הזה גורם למעטפת המכשיר ולחוסמים שלו להתרחב. כשמכבים את המכשיר, הם נכנסים שוב למצב הרגיל שלהם. אם החומרים אינם מתאימים, הם עלולים להתעוות. וכשנוצרת פתח קטן, ההגנה IPX5 כבר לא קיימת.
אנו מעריכים את המכשירים שלנו במאות סיבובים של חימום וקירור. אנו רוצים לוודא שהחוסמים נשארים חזקים וצמודים למעטפת המכשיר, לא משנה כמה פעמים הם נפגעים.
האיזון הנכון
יש עם זאת בעיה – אם אנו סוגרים את המכשיר חזק מדי כדי למנוע חדירת מים, אנו פוגעים בזרימת האוויר. אם החום לא יכול לצאת, הוא נערם בתוך המכשיר וגורם לקצר חשמלי. זו מעין מלחמה – אנו מבלבלים הרבה זמן כדי למצוא דרכים לאפשר לחום לצאת, אך למנוע חדירת מים.
אנו לא אוהבים לנחש כמה זמן יכול להחזיק מעמד מוצר כלשהו. אנו מעדיפים לגלות את נקודת הכישלון במעבדה ולתקן את העיצוב כבר עכשיו, במקום שהמכשיר של הלקוח יקרוס מיד כשהוא נכנס לאמבטיה.