למה אנו מעבירים את המנורות שלנו דרך “חדר העינויים” הזה?
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים עבים, שינויים פתאומיים בטמפרטורה, ואדי מים שחודרים לכל פינה אפשרית. אם נבדוק את המנורה רק על שולחן עבודה נקי, סביר שהיא תיהרס או תפסיק לעבוד תוך כמה חודשים של שימוש. אף אחד לא רוצה את זה. לכן, אנו מעבירים את המנורות דרך מבחני עמידות בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנו מנסים להרוס אותן לפני שהן מגיעות אליכם.
המאבק נגד הלחות
העניין עם אדי המים הוא שהם ערמומיים. הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר במעטפת המנורה ובחיבורים החשמליים. ברגע שהם נכנסים פנימה, הם מתחילים לפגוע בחיבורים ולהרוס את הבידוד. כדי למנוע זאת, אנו שם את המנורות בתנאי לחות גבוהה, שמחקים שנים של שימוש במקלחות עם אדים. אנו לא מניחים – אנו מודדים את ההתנגדות החשמלית לפני ואחרי המבחן, כדי לוודא שאין “דליפות”. כי אם הבידוד נהרס, המנורה לא רק תהיה שבורה – היא גם תהיה מסוכנת.
לחץ על החיבורים
אנו לוחצים על החיבורים במהלך המבחנים האלה. אנו רוצים לראות אם הלחות יכולה לחדור למעטפת הקוורץ או למחזיר האור. למה? כי כשמים פוגעים ברכיבי אינפרא-אדום חמים מאוד, זה יכול לגרום להלם תרמי. או, גרוע יותר, זה יכול לגרום לערפול במחזיר האור. כשהמחזיר האור נעשה מעורפל, אין לכם יותר אור. זה כמו לנסות לראות דרך חלון מעורפל. אנו רוצים לוודא שהחום יישאר חזק ואחיד, גם אחרי שהמנורה עברה את המבחנים.
הקורבן שצריך לשלם
יש כמובן חיסרון. כדי לקבל הגנה כזו, עלינו להשתמש בחיבורים חזקים ובציפויים מיוחדים. זה אומר שהמנורות האלה עשויות להיות קצת כבדות יותר ממנורות זולות. אבל זו המחיר שצריך לשלם כדי להיות בטוחים. אנו מעדיפים לתת לכם מנורה קצת כבדה יותר, מאשר מנורה שנהרסת מיד כשמדליקים את המקלחת. אם אתם מתקינים את המנורות באזורים עם לחות גבוהה, זו הדרך היחידה לדעת אם המנורה אכן תחזיק מעמד.